« דף הקודם תוכן עניינים


[עמ' 352]

מסמכים שונים

עדות

דוזיה-דורה בלאושטיין

שמי דוזיה בלאושטיין, ואני אחת מן הניצולים המעטים מעיירת הולדתי, יז'רנה.

אני הבת של בן ציון בלאושטיין ורוזה לחוביץ. השמות בלאושטיין-לחוביץ היו ידועים היטב ביז'רנה, ולכן אין צורך להרחיב כאן. היינו שני ילדים – אחי הבכור משה, שכינוייו מוניו, ואני.

לפני ימי מלחמת העולם התקיימה ביז'רנה קהילה יהודית יפה ומשכילה, שהורי ואחי היו חלק חשוב ממנה.

עם פרוץ מלחמת העולם  והכיבוש הנאצי חלקו יהודי יז'רנה גורל משותף עם יתר יהודי פולין. ביום גשום אחד, ימים אחדים אחרי הכיבוש, ביצעו הנאצים מה שהם כינו "אקציה". רבים מאוכלוסיית הגברים נורו ונקברו בשולי העיירה, מחציתם מתים ומחציתם עודם בחיים. אבי ואחי שרדו את הטבח הזה. מאז אותו יום החיים התנהלו בפחד מתמיד, והפכו למאבק הישרדות.

זמן קצר אחרי הטבח ציוו הנאצים על הקמת יודנראט (ועד יהודי, שמורכב ברובו מיהודים). החוק הראשון שלהם היה שכל יהודי חייב לענוד על זרועו מגן דוד כחול ברוחב 10 אינץ'. כמו כן היה עלינו להציב בחלון מגן דוד בגודל 10 אינץ'.

על כולנו הוטלה חובת עבודה, וכצעירה נשלחתי לשדות לקטוף את היבולים. זמן קצר אחר כך הקימו הנאצים את מחנה העבודה הראשון ביז'רנה, והראשונים שנשלחו לשם היו הנערים היהודים, ביניהם אחי מוניו. בעת הקמתו של המחנה ביז'רנה, נשלחו המשפחות היהודיות שנותרו, מהעיירה ומהסביבה הקרובה, לגטו בעיירה זבורוב. לרוע המזל, מוניו מעולם לא חצה את גדר התייל, אלא במסגרת העבודה, וביולי 1943 המחנה "חוסל". אחי מוניו, בן 20, מצא את מותו בין אותם מאות יהודים.

כיום הגטו ותנאי החיים בו ידועים כבר היטב לכול. הורי ואני חלקנו דירה בת 3 חדרים עם ארבע משפחות נוספות. מיום ליום החמיר הרעב והתנאים הסניטריים הורעו. זה הוביל להתפרצות של טיפוס. אנשים מתו בעשרות מדי יום. אבל ה' היטיב איתנו ושרדנו את המגפה. מפעם לפעם היה על אנשי הגטו לתרום למפלגה [הנאצית]. תוך זמן קצר כל הזהב, הכסף, הפרוות, ויתר חפצי הערך נאספו וניתנו לנאצים.

בשהותנו בגטו הוצבנו כולנו לעבודת כפייה. אחדים מאתנו יצאו לסלול כבישים, אחרים לבתי חרושת, והיו מי שיצאו לתפור ביגוד לחיילים הנאצים. יחד עם קבוצת נערות הוצבתי לעבודת כביסה ולטיפול בגינות של מטה הגסטפו. הוצא לנו רישיון מעבר, ובכל בוקר היינו יוצאות מן הגטו לעבוד, וחוזרות בלילה. העבודה לא הייתה קשה, אבל היו מכים אותנו ללא סיבה, רק מפני שהיינו יהודיות. העונש הקשה ביותר שספגנו מקצינים נאציים היה הצהרותיהם הקשות והסדיסטיות על היהודים. לעיתים נתנו לנו לכבס את מעילי הגשם להסוואה שהיו ברשותם; המעילים היו מלאים בכתמי דם, והזכירו לנו שהדם הוא דמם של יהודים אחרים, מגטאות אחרים, וזה מה שמצפה לנו – יהודי הגטו של זבורוב.

מחוץ לגטו של זבורוב הוקם מחנה לעבודות כפייה. בראשית האביב של 1943 נלקח אבי אל המחנה. אמי ואני נותרנו בגטו. המשכתי לעבוד במטה ה- S.S

מזון הלך ונעשה יקר מציאות. כמה לא-יהודים, בעלי לב, היו מבריחים מעט מזון לגטו. בין אלה שהבריחו מזון היה בחור צעיר מעיירת מולדתי, קולה לסקוף. אביו היה חבר טוב של אבי. באחת הפעמים שהגיע שאלה אימי את קולה אם יוכל להחביא אותנו. קולה הסכים, בלי שהרהר אפילו לרגע. היה קשה להאמין שבלי לומר מילה, בלי מחשבה בכלל, האיש הצעיר הזה יקריב את עצמו ויחביא שתי נשים יהודיות. אלא שלנו לא היה מאומה להפסיד. ידענו מה יקרה אם נמשיך ונישאר בגטו, ואם נעזוב - היה לנו סיכוי לשרוד.

בסוף אפריל 1943 ברחנו, בעזרת משפחה לא יהודית מזבורוב. התמזל מזלנו והצלחנו להגיע לביתה של משפחת לסקוף ביז'רנה. כמו שקולה הבטיח קבלו את פנינו והכינו לנו מקלט בעליית הגג. העונש למשפחה לא יהודייה שהסתירה יהודים היה מוות. משפחת לסקוף חלקה איתנו כל פרוסת לחם שהייתה לה.

במאי 1943  "חוסל" גטו זבורוב וביולי 1943 גטו יז'רנה, בו הוחזק אבי, זכה לגורל דומה. ביום שבו נהרגו אבי ואחי בא קולה לעליית הגג לראות אותנו. צערו היה עמוק, ואני זוכרת, כאילו היה זה אתמול, את דבריו לאימי: אפילו אם אצטרך להקריב את חיי אגן עליכן ואתן לכן מחסה. לעולם לא אשכח את קולה ופניו המחייכים, שכן גם הוא פגש את בוראו שנה לאחר מכן.

שהינו בבית לסקוף כל החורף, עד מרץ 1944. באותו זמן התקדם הצבא הרוסי ושדות הקרב הגיעו לפאתי יז'רנה. בית לסקוף הועלה באש על ידי הגרמנים, רק מפני שהסתיר את המבט על שדות הקרב. לא היה לנו לאן ללכת, אלא אל היער. נדדנו ממקום למקום, ונראה שה' הדריך אותנו הרחק מן הסכנה.

ביולי 1944 שוחררנו על ידי הרוסים. לאחר שהות קצרה ביז'רנה עברנו לטרנופול, שם התגוררנו עם מספר משפחות יהודיות.

ב- 1945, אחרי שהרע מכל עבר, הורשינו לעזוב את אוקראינה ולעבור לפולין. התיישבנו בביטום וחיכינו לאשרה לעבור לאמריקה,  שם יש לאימי אחים ואחות. לרוע המזל התדרדרה בריאותה של אימי, וכאשר רותקה למיטה, ב- 1946, הגיע אחיה, מוריס לחוביץ מרוסיה והצטרף אלינו בביטום. מוריס נותר לבדו, כיוון שאשתו נטקה ושלושת ילדיו נספו במחנה הריכוז בפולין. יחד עם אמא, שנישאה באלונקה, עזבנו את פולין לפאריס. לאחר כמה חודשים בפאריס אמא נפטרה.

בינואר 1947 עזבנו את צרפת, דודי מוריס ואני, אל ארצות הברית. הותרתי מאחורי רק קברים וזכרונות רעים, אבל היה עלי לשכוח את כל אלה, מפני שהייתי בדרכי קדימה לארץ לא ידועה בחיפוש אחרי האושר ומחר טוב יותר.


[ללא מספרי עמוד]
[Images 348 –356]

ליקט מ.ד

כתבנו [עמ' 24 – 20] על המאמצים להביא את ריכרד דיגה, מפקד המחנה ביז'רנה, הרוצח שרצח אלפי יהודים במו ידיו, למשפט. כעת אנו מביאים מכתבים ומסמכים בעניין זה.


יד ושם, רשות – הזכרון לשואה ולגבורה

י”ט בכסלו תש”ך
20 בדצמבר 1959

לכבוד
מר מנחם דול
חיפה
רחוב הגיבורים 82
א.נ;

הנדון: פושע המלחמה Richard Diga

התביעה הכללית שבעיר וולדסהוט (Waldshut), גרמניה, פנתה אלינו בבקשה לסייע בידיהם למצוא עדים – ניצולים ממחנה יזירנה (Jezierna) ע”י טרנופול, היכולים להעיד על פעולותיו של פושע המלחמה, מפקד המחנה, ריכרד דיגה.

נמסר לנו על ידי ידידנו נחמן בלומנטל שיש בידך לעזור במצווה של הבאת רשעים לדין.

נודה לך אם תוכל למסור לנו שמות של אנשים שבידיהם ידיעות על הפושע הנ”ל.

בכבוד רב,

ד”ר קרמיש
מנהל הארכיון


מגרמנית: נירית בן יוסף

ואלדסהוט 5.2.1960
דואר אויר

אדון:
נחמן בלומנטל
תל אביב/ישראל
רחוב בן זכאי 2

הנדון: חקירה נגד ריכרד דיגה מקוניגס”הוטה בשל פשעי רצח רבים

אדון בלומנטל הנכבד,

אדון נאומן, יועץ משפטי המשמש כשופט חוקר בבית המשפט האזורי בגיסן, מסר לי מידע שאתה יכול כנראה לתת עדות בנוגע לחקירה שעליה מיד אפרט.

אני מנהל חקירה נגד ריכרד דיגה שמוצאו משלזיה העליונה, מפקד מחנה עבודת כפייה יז'רנה ליד טרנופול. במידה ויש לך מידע או מסמכים הנוגעים לנושא, אודה לך אם תכתוב לי על כך. כמו כן, אודה מאוד במידה ותכתוב לי על עדים נוספים שאולי אתה מכיר.

בכבוד רב!
ד”ר אנגלברגר


עברית: אילת אופיר

3.1.1960

לכבוד

פרקליטות המדינה

בבית המשפט של מחוז וולדסהוט

לידי ד"ר אנגלברגר

רחוב ביסמרק 23

ולדסהוט, גרמניה

ד"ר אנגלברגר היקר,

אנו מאשרים בזאת את קבלת מכתבך מיום 2.12.1959 שמספרו 8658/59js  1 בקשר לריכרד דיגה, המנהל לשעבר של מחנה העבודה יז'רנה במחוז טרנופול.

הודות לקשרינו הצלחנו לאתר את כתובותיהם של העדים הבאים לפשעיו של הנ"ל:

  1. מנחם דול, הגיבורים 82, חיפה, ישראל

  2. אנה דול, הגיבורים 82, חיפה, ישראל

  3. האניה הליצ'ר, אצל מגיסטר זליג אנדרמן, בית המרקחת אפרידר, אשקלון, ישראל

  4. צילה ציימר לבית הליצ'ר – את כתובתה ניתן להשיג אצל אחותה*, הניה הליצ'ר

  5. מהנדס סטיינברג, רחוב המילטון 5116, ברוקלין 19, ניו-יורק, ארצות הברית

  6. מקס רייכמן, רחוב קולג' 184, טורונטו, קנדה

בנוסף לכך, ידוע לנו שהעדה פפי שארר ושתי בנותיה נמצאות באוסטרליה. את כתובתן נאתר בקרוב יחד עם זו של העדה החשובה זיינר (שהיא שופטת במקצועה) ושל מיכל רז'סקי (אנגל), שניהם נמצאים בפולין. אדון רז'סקי מבקר כרגע בישראל ואנו מקווים ליצור איתו קשר בקרוב.

בארכיון שלנו, נמצא תיאור קצר של תנאי המחיה במחנה העבודה המרכזי יז'רנה ושל הרצח של אלפי יהודים במהלך שנות קיומו של המחנה. התיאור נכתב בפולנית על ידי ד"ר ליבליך עבור הוועדה ההיסטורית היהודית במינכן, סניף שטוטגארט, בשנים 1946 – 1948.

בזכרונותיו של מנדל דול (מס' 1 הנ"ל), המובאים בספר הזיכרון לצ'ורטקוב שיצא לאור על ידי ישראל כהן בתל אביב ב – 1956,  נזכר שמו של פושע המלחמה דיגה.

עדויות מתקבלות  בבית המשפט בירושלים באמצעות המשלחת הישראלית בקלן או ישירות בבית המשפט בירושלים, מגרש הרוסים. אשר לנכונותך לשלוח אלינו תיעוד נוסף, דבר זה רצוי כדי להמשיך את ברור הנושא. כמו כן אנו מבקשים לקבל  תצלום של דיגה. אנו נשלח אליך מייד כל תיעוד נוסף אם יגיע אלינו. לשם כך יהיה צורך שתעדכן אותנו בכל מידע נוסף על התפתחות החקירה.

בכבוד רב

ד"ר י.קרמיש

מנהל הארכיון

העתק: התובע הכללי שולה.


    * האניה הליצ'ר היא אימה של צילה, לא אחותה. ט.פ


מגרמנית: נירית בן יוסף

לכבוד
משרד התובע
בבית המשפט האזורי
ואלדסהוט

לידי ד”ר אנגלברגר
משרד התובע הראשי
ביסמארק שטרסה 23
ירושלים, 14.2.1960

אדון ד”ר אנגלברגר הנכבד,

הנידון: פושע המלחמה ריכרד דיגה

אנו מאשרים את קבלת מכתבך מה 27.1.1960 ואת הצילום המצורף של פושע המלחמה ריכרד דיגה. כמו כן אנו מודים לך על הדיווח על העימות בין דיגה לבין אדון מהנדס מדופלם סימון ויזנטל.

אנחנו ממשיכים במאמצים לאסוף חומרים מרשיעים נגד דיגה וברגע שיהיו בידנו נזדרז לשלוח אותם אליך.

בנוגע לעדים החיים היום בפולין שאת כתובותיהם מסרנו לך במכתבנו מה – 24.1.1960, רצינו להוסיף שניתן להתקשר איתם ישירות דרך המכון להיסטוריה יהודית, A1. Gen.Swiercyewskiego 79 Warszawa Polen.

בכבוד רב
ד”ר י. קרמיץ
מנהל הארכיון

עותקים:
מהנדס מדופלם סימון ויזנטל
לינץ
מ. דול
חיפה


מחנה הריכוז (lager) ביז'רנה הוקם בפברואר 1942 כמחנה עבודה (arbeitslager) לגברים יהודים בלבד. מאוחר יותר הוסב למחנה השמדה (vernichtungslager). בתחילה משרד ההעסקה  ((arbeitsamt שלח לשם אסירים, ומאוחר יותר הגסטפו. מהות העבודה [הייתה] בניית כבישים. תנאי העבודה והמחיה היו בלתי נסבלים. המחנה היה נשמר על ידי זקיפים אוקראיניים – מוקף גדר גבוהה עם חוטי תייל. רמת התברואה הייתה מתחת לכל בקורת. תקופה ארוכה לא הייתה מרפאה כלל, ואנשים חולים היו שוכבים יחד עם הבריאים על אותו דרגש. אפילו אחרי מותם היו מונחים שם ימים אחדים. הרבה מקרי מוות מטיפוס. לעתים קרובות היו מתים מהתשה וממכות שקיבלו מן הרוצחים.

אנשים מקומיים, אוקראינים, סייעו בידי צוות המחנה. מקרים רבים של הלשנה על בריחה/הוצאה מהמחנה היו מעשה של יום יום *. לעיתים קרובות קרו גם מקרי רצח של יהודים  שביקשו פרוסת לחם. הרוצחים היו איכרים מאותו כפר. כאשר מישהו מן האסירים הצליח לברוח, הם היו תולים בפומבי עשרה חפים מפשע על מנת לזרוע פחד. על עברות קלות עצירים נורו, הוכו ולעיתים נתלו בפומבי. במחנה [ה]ריכוז נהרגו כעשרים אלף יהודים מרעב, מחלות או הוצאה להורג.

המחנה נשרף כליל באוגוסט 1943.

ד"ר ליבליך

פקיד רישום היסטוריה

שטוטגארט

י.אייגר

תודה לפרופ' תומס רוטקובסקי על עזרתו

*הטקסט אינו ברור במקור


מיידיש: אסתר וינשלבאום

דבורה למפרט קיבלה הזמנה למסור עדות במשפט נגד פושע המלחמה ריכארד דיגה.

[צילום מעטפת המכתב מופיע בספר]

חנה רייכמן לבית כץ
כעת בטורונטו

מר דול הנכבד,

קיבלנו את מכתבך וקראנו אותו בעצב. הרוצח של יקירינו, שהושמדו בידי פושע זה, עודו חי!

חלפו כבר 17 שנה והרוצח הנורא הזה עדיין מתהלך לו חופשי בעולם. איזה מין עולם הוא זה?

אתה כותב לי על מסירת עדות. כמובן אלך להעיד. אזכר בכל אשר עשה. כתוב לי לאן עליי ללכת.

אנחנו נפרסם כאן בעיתונים. אולי מצוי, כאן בקנדה, מישהו שהיה אף הוא במחנה יז'רנה.

היו שם יהודים מערים ומעיירות רבות.

זכור לי כיצד היה דיגה, מפקד המחנה, מכה והורג יהודים ברחוב.

מברכים בשלום אותך ואת משפחתך.

חנה ומקס רייכמן


מהנדס איזידור שטינברג, ששהה 5 חודשים במחנה יזירנה וניצל מסר עדות בשגרירות גרמניה בארה"ב.
J.Steinberg
5116 Ft. Hamilton Pkwy
Brooklyn 19, N.Y
[אל] מר מקסימיליאן דול

ברוקלין, 18/10/1960

מר דול היקר,

ניגשתי לעסוק בנושא דיגה מייד כשקיבלתי את מכתבך, בו הודעת לי על מאסרו. באותו זמן עודכן עורך הדין שלי בנושא והוא נטל על עצמו אישית את הטיפול במקרה, שהיה מוכר לו מעדותי בנושא הפיצויים. אני יודע שבהיותו איש חוק, הוא יידע להציג את הדברים נכונה.

לפני שבועות אחדים קיבלתי מכתב שזימן אותי להגיע לשגרירות גרמניה ב- 22 בנובמבר, להעיד בנושא. עורך הדין הנזכר כאן הציע ללוות אותי לשגרירות.

כשאהיה שם ודאי שאומר שבנוסף לירי ולכבילה של יהודים, הוא הניח להם לקפוא, בהשאירו אותם בחוץ עירומים. אחד מהם היה חותנו של הרוקח מיז'רנה.

תודה לדורוטה פוטרלסקה על עזרתה

 

« דף הקודם תוכן עניינים


This material is made available by JewishGen, Inc. and the Yizkor Book Project for the purpose of
fulfilling our mission of disseminating information about the Holocaust and destroyed Jewish communities.
This material may not be copied, sold or bartered without JewishGen, Inc.'s permission. Rights may be reserved by the copyright holder.


JewishGen, Inc. makes no representations regarding the accuracy of the translation. The reader may wish to refer to the original material for verification.
JewishGen is not responsible for inaccuracies or omissions in the original work and cannot rewrite or edit the text to correct inaccuracies and/or omissions.
Our mission is to produce a translation of the original work and we cannot verify the accuracy of statements or alter facts cited.

  Ozerna, Ukraine     Yizkor Book Project     JewishGen Home Page


Yizkor Book Director, Lance Ackerfeld
This web page created by Lance Ackerfeld

Copyright © 1999-2021 by JewishGen, Inc.
Updated 26 Feb 2015 by LA