תרגום מיידיש א.מ.ש

דטנובה - ערב סוכות תרצ"ז 30.9.1936
דודי היקר מוריס!

היום באתי הביתה לסוכות ממקום העבודה שלי פלונגה, אבל הידיעה הנוראה שנודעה לי פתאום, אודות דודתנו האהובה והיקרה מערי, זעזעה אותי נוראות. זה בא עלי באופן כל כך פתאומי, אני לא יכול לעכל את הבשורה הנוראה.

אני מהרהר, זה איך ששניכם הייתם אצלנו. הדודה עליה השלום תמיד שפעה שמחה, טוב ואהבה לכולם. עם הדרת פנים של אשה טובה בעלת חכמת חיים, נעימה ונגישה לכולם. היא בחנה כל פינה במקום בו עמד ערש לידתה, ותוך כדי היא העלתה זכרונות מהימים הטובים שהיו פעם, מהבית של ההורים, מהאחים והאחיות שביניהם היא גדלה, ופסעה את פסיעותיה הראשונות בחיים. וכך היא היתה מספרת הכל, את כל סיפור החיים שלה, נדדה אל מעבר לים, עבדה בעבודה מפרכת. אבל לאחר מכן הגיעו גם שנים טובות יותר, ללא הרבה דאגות, מסודרים מבחינה חומרית. היא קיבלה ענין רב בחיים, התעניינה בכל ובכולם, עזרה לאחיותיה ולאחיה, וגם לידידים ומכרים רחוקים יותר. היא הרי לא חיה עבור עצמה, אלא גם עבור הזולת. ועם כל זאת היא נחרתה בנשמותינו. תמונתה נשארה בזכרוננו, וצורתה מרחפת תמיד מול עינינו בכל תפארתה, כשמש מאירה בשמים המעוננים והמעורפלים. וזה לבד כבר נחמה גדולה אחרי האבידה הנוראה, בעולמנו בן התמותה, עם בני האדם הרבים שבו.

אנו רגילים לומר בהלוויה את התפילה "צדק לפניו יהלך", הצדק מקדים ללכת לפני האדם ומניח לו זר, אבל לא זר של פרחים, שנובלים עם הזמן, אלא זר של שם וזכר טוב ורגשות תודה שלעולם אינם נובלים, אלא חיים לנצח בלבבות, ומהווים מעיין של מרגוע ונחמה.
פיזית, כל דבר בעולם הינו בר תמותה ובר חלוף, אבל רוחנית, אנשים אחרים נשארים תמיד בני אלמוות, באם הם זכו לזה על ידי מעשיהם הטובים. דודתנו האהובה והיקרה עליה השלום שייכת לאותם האנשים שנשארים ברוחניותם בני אלמוות. שזאת תהיה נחמתנו לאחר האבידה הגדולה של משפחתנו.
לא בישרנו לאימנו את הבשורה הנוראה, זה יכול להשפיע לרעה על בריאותה. היא מרגישה לאחרונה מאד לא טוב, אני מצאתי אותה כעת לא בריאה, ועבורה זה יכול להיות מן הסתם כרעם בלב יום בהיר ויפה. עם הזמן היא תרגיש קצת יותר טוב. אני מבין את הרגשתך דודי היקר, איך שזה השפיע עליכם, וגם על אחותנו היקרה פרידה, שמן השמים רצו שהיא תהיה שם אז, אני מבין כיצד פרידה הגיבה, זייט געזונט, את הצער והבדידות שלה ברגע הזה. אבל אני מניח שאתם תנחמו אותה אתכם יחד, ותהיו אתם עבור פרידה מה שהדודה היתה בעבורה עד עתה. פרידה הרי תמיד היתה דאגתה של דודתנו עליה השלום, לראות שתסתדר ולעזור לה. שכעת, דודי היקר, היו אתם מי שידאג לפרידה, ותראו שתסתדר כפי הבנתכם. מכיון שלמרבה הצער, הורינו במצבם החומרי הקשה כרגע, אינם מסוגלים לעשות זאת.
זייט געזונט און שטארק. דורך האלטן טייער די מעשים און לעצטע פארלאנגן פון אונזער טאנטע עלי"ה זאלן מיר זיין געטרייסט. (היו בריאים וחזקים. בהוקרת מעשיה ובקשותיה האחרונות של דודתנו עליה השלום ננוחם).

שלכם משה שפירא.

למכתב המקורי

לרשימת המכתבים

לעמוד הפתיחה