תרגום מיידיש א.מ.ש

שבת בערב דטנובה 12.09.1936
פרידה'לע האהובה והיקרה!

מה שלומך?
איך מרגיש הדוד?אולי כבר נרגעתם קצת מהאסון הגדול?
אתמול, כמו גם היום, קיבלנו את שתי הגלויות שלך, כמו גם את המכתב שאת כותבת בו אודות משה. זה מפליא אותי מאד איך אדם יכול להיות מאופק כל כך, שלא יוכלו להבחין בכלל מהמכתבים שלך שמשהו אירע. לא עולים בדעתה של אמא שום רעיונות לא טובים. פרידה'לע, את כותבת לנו שאת מתחילה בקרוב ללכת לבית ספר. מי ישאר בבית?

בקשר למשרה שהיית אמורה לקבל, מן הסתם זה בוטל? מה חושב הדוד בנוגע לזה? אני מאמינה שהוא יראה לעשות באופן שגם לך יהיה יותר נוח. שלא תצטרכי כל השבוע להשאר לבד בבית. איך היחסים של הדוד אליך? ומה שלום סופיה?

פרידה'לע, יש לי עוד הרבה הרבה שאלות לשאול אותך, אבל אני אשאיר את זה לפעם אחרת, (משה, אפילו כשהוא מגיע מאיזו שהיא נסיעה, ואני שואלת אותו המון שאלות, הוא אומר לי "תשאלי הכל בפעם אחת, ויותר אל תבלבלי לי את המוח"), כי מרוב שאלות לא תעני לי כלום. אז כתבי אפוא כמה שיותר, אבל את האמת.

פרידה'לע, במכתב היום את שואלת איך נראים המלפפונים, וגם התותים. שתדעי שכבר לא נשאר מהם זכר. אצלנו החום כבר עבר מזמן. בשבוע שעבר כבר הסקנו את התנור בבית. ובאמת הם היו מאד מוצלחים, אבא ואמא אמרו שהם היו מאכל מצוין. אמא אמרה היום, שאילולי זה היה שבת-חזן, היינו צריכים גם היום להסיק את התנור. היום היה מזג אויר נאה, השמש זרחה. אבל כבר אי אפשר ללכת ללא מעיל.

עטע בילתה היום והלכה לקיידאן ברגל, להתראות עם איצ'ה. אני ליוויתי אותה קצת. בחזרה היא נסעה עם אוטובוס. האוטובוס עוצר ליד הבית שלנו. את זוכרת עוד מן הסתם איך שלפני בוא האוטובוס מתאספים כל העיירה מקטן ועד גדול, יהודים ונוצרים. זהו כל מקום הבילוי אצלנו בדטנובה.
אמא, כמו גם מרים, מוסרות לכם דרישת שלום לבבית. אנו מאד ממהרים לדואר. בעוד כארבעה ימים כבר ראש השנה.
הלואי שבשנה החדשה נשמע שמועות ובשורות יותר טובות אחת מרעהו ושתגמרנה כל הצרות עם ישראל.
היי בריאה ושלמה המאחלת לך כל טוב אותך,

פסי.

ברכה לדוד. בקשי ממנו שיכתב לנו כמה מלים מכל הנעשה אצלו. האם הוא הולך לעבד בפבריקה? אמא עוד לא יודעת מהאסון. נושקת אני לך פעמים רבות.

למכתב המקורי

לרשימת המכתבים

לעמוד הפתיחה