נכתב בעברית

פרידה חביבתי, שלום לך ! 9.1.1936

שני שבועות לא כתבנו לך, באשר לא קבלנו ממך מכתב. ואת לא כתבת לנו כי לא קבלת מאתנו מכתב. מי האשם בזה לא יודעת אני. נקוה שמעתה נהיה יותר מדויקים בחליפת המכתבים אחת לשניה.
אודותי אני יכולה לך לכתב שהייתי בקובנה. שהיתי שם שבוע שלם ובאמת ביליתי יפה את הזמן, שתי פעמים הייתי בראינוע פעם עם משה (משה גם כן היה יחד אתי בקובנה) ופעם שניה עם לאה בסלבודקה. ביחד עם לאה בקרתי פורטראגן (הרצאות)אחדים והיה שמח.

הייתי גם אצל ד"ר קאגאן. הוא אמר שהריאות בריאים. הכאב בצד שבא קצת מראמאטיס והלב קצת חלש. אבל לא נורא. בכלל זו היא כבר מחלה כרונית. הוא נתן לי איינשפריצונגען (זריקות) ומשחה זיק איינצוריֵבן. בפעם השניה, אכתוב לך יותר כי ממהרת אני לנשף בוואלשדיוש. זונדל קונה לי כרטיס.
היי בריאה ושלמה.
אחותך השולחת לך הרבה נשיקות.
פסי.
אני מודה לך מאד בעד דמי החנוכה. אולי עבורך זה לא נעים.


תורגם ע"י א.מ.ש
מכתב מאמא נחמה: ההתחלה לא נמצאה

...וחיה חיים שמחים, צ'רנה מירוויס התחתנה שם, אבל למה היא הגיעה לא יודעים, היא אומרת שהיא נוסעת בקרוב חזרה.
ברכות טובות. באיחולים טובים, אני מסיימת.
אחותכם, גיסתכם, ואמך.

נחמה.

דרישת שלום לבבית ממנו לכל אלו משלנו, כתבי לי אודות כולם.
בת שבע מוסרת דרישת שלום, היא מתכוננת לנסוע השבוע.
דרישת שלום מכל השאר, הם לא נמצאים בבית.
האבא מוסר דרישת שלום לבבית, הוא יכתוב מכתב אחר.
בשולי הדף: אני כבר לא רוצה לחכות יותר.


תורגם ע"י א.מ.ש

שלום רב פרידה'לע חביבתי!
אמא ופעסע כתבו לך את המכתב כבר אתמול, אבל כיון שהם לא הזדרזו הם איחרו את הדואר, אז באמת גם אני אכתוב כמה מילים. אין אפילו מה לכתוב, אבל צריך לכתוב.
היום זלדה נסעה לקובנה, היא מתארגנת לנסיעה. היא נוסעת בתור תיירת. היא צריכה להפקיד אצל הקונסוליה 10 פונט, ואחרי זה היא צריכה כסף לויזה. אבל עכשיו יש בעיה אחרת, שהוצאת כספים אסורה, כך שזה הולך לה קצת בקושי. אבל זה שום דבר, יש לה על מי לסמוך, איילי מאד מתעניין בה, ועוזר לה בכל דבר.
לאן היא תיסע זו בעיה קטנה איתה, היא תמצא בית טוב, זה נראה שאיילי חי טוב מאד, וחוץ מזה זלדה ודאי תקבל משרה טובה, יש לה הרי כל כך הרבה פרוטקציה, את יודעת מה הפירוש פרוטקציה. אם לרייזל'ה היה פרוטקציה גם היא לא היתה זקוקה לעבוד בעבודה שלא כלבבה. אבל אף על פי כן צריכים להיות שמחים שהיא נסעה, כי שם אפשר אולי לקוות לעתיד, פה הרי אין שום סיכויים.
אקצר בכתיבתי, כדי שאני לא אאחר את הדואר.
בבית אין שום חדשות, היה טוב יותר אילו היינו בריאים, תמיד אמרתי לפעסל'ה שאסור להשאיר את הראומטיזם ללא טיפול , ותמיד התרשלנו בזה, לא הסתכלנו, וזה הכי גרוע, כעת צריך לראות מה עושים עם זה. דרישת שלום לבבית לדודה ולדוד.
תהיי בריאה וחזקה
שלך מרים.
בשוליים: הדודה נסעה היום.

למכתב המקורי

לרשימת המכתבים

לעמוד הפתיחה