נכתב בעברית

אתמול נמלאו שבועיים לימי היותי באמריקה ולדאבוני אין אני יכולה לכתוב עוד הרבה על החיים כאן. העיר גדולה מאד. ראיתי כבר הרבה חלקים מהעיר אבל זה עוד כאין וכאפס. נוסעים אנו בכל יום אל העיר ומסתכלים באיזה חלק שהוא. שוהים בעיר עד אחרי הצהרים ונוסעים אח"כ עם הדוד הביתה. בשש שעות בערב אצלנו ארוחת הצהרים.

ביום ראשון זה נסענו עם הדוד שעות שלמות לראות את העיר אני מרכינה את ראשי ורוצה לראות דרך חלון הַטַכְּסי את גׁבה הבנינים אבל קשה. יש רחובות שלמים של רוקפלר בנינים בבנין אחד נכנסנו אמרו לו שיש בו שמׁנים קומות התחלתי לִסְפור אבל לא יכלתי להחזיק זמן כה ארך את ראשי למעלה.

הייתי ביום השבת בבליותיקה (ספריה) נהדרה שנבנתה לפני עשרים שנה ראיתי שם ציורים ציורי יד שמאודי לא ראיתי כאלו. יש הרבה והרבה לראות צריך לסבב חדשים שלמים בעיר. סטנדרד החיים כאן יותר גבה מאשר אצלנו אבל איך שרב האנשים חיים כאן. איך הם כאן חיים הפועלים את זה לא יודעת אני עוד. בכל אופן משתכרים הם כאן הרבה יותר מאשר אצלנו. להיפך הַחיונה (אמצעי קיום) (דאר לעבּנס מיטל) עולה כמעט לא יותר מאשר אצלנו.

אני לומדת כאן ארבע פעמים בשבוע ביום שני שלישי רביעי וחמישי. ארבע שעות ליום. מ 10-12 ומ 1-3 ז.א. אני שוהה בבית הספר חמש שעות חוץ לזה שתי שעות אני צריכה לבזבז על הנסיעה לכאן ומכאן.

מה אתך? איך את מרגישה את עצמך אני מתארת לי את הקימה חמש שעות בבוקר, חשך וקור מסביב אבל מה לעשות. האם את לובשת את המעיל החם האם יש לך פוזמקאות חמים. מה את שומעת מהבית אולי היתה פעסיק בקובנה כתבי לי את האמת על הבית מכל הנשמע אצלכם. כמה רציתי לדעת על הכל כתבי לי מכתב ארך וגדול.

היי בריאה ושלמה עני לי מכתב.

שלך פרידה.